פסק-דין בתיק תא"ק 23655-10-09

נגד נתבע 2 בלבד

תביעה כספית על סך 157,105 ש"ח לחיוב ערב, מכוח ערבותו, בגין סכומים שהעמיד הבנק-התובע ללווים ואשר לא נפרעו על-ידם.

א.  ההליך והצדדים לו

1.  התובע (להלן גם הבנק) העמיד ללווים, נתבעת 1 ובעלה ויקטור אברמוב (להלן הלווים), הלוואה בסך 210,180 ש"ח ביום 19.10.1999 (להלן ההלוואה). כביטחון להעמדת ההלוואה נרשם לטובת הבנק שיעבוד על דירת הלווים (להלן המשכון) וניתנה ערבות בידי נתבעים 2 ו-3.

2.  הלווים לא פרעו את ההלוואה כסדרה וצברו חוב פיגורים בגינה. הבנק נקט הליכים למימוש המשכון בתיק הוצל"פ 26-02213-06-0, מכר את דירת הלווים ותמורת המכר בניכוי הוצאות נזקפה על-חשבון חוב הלווים. בגין יתרת חוב ההלוואה לבנק הוגשה תביעה זו נגד הלווה - נתבעת 1, ונגד הערבים. ההליך לא הוגש נגד הלווה הנוסף, ויקטור אברמוב (להלן אברמוב), בשל כך שהלה עזב את הארץ לצמיתות.

3.  התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. נגד נתבע 3 ניתן ביום 16.3.2010 פסק-דין בהיעדר הגנה על-פי כתב-התביעה. נגד נתבעת 1 ניתן פסק-דין ביום 14.2.2011 לאחר שבקשתה ליתן לה רשות להתגונן סורבה. בהחלטה מיום 25.1.2010 הותר לנתבע 2 להגיש כתב-הגנה והתביעה נגדו הועברה לפסים של בירור רגיל.

4.  הנתבע 2 (להלן גם הנתבע) התגונן בשתי טענות: האחת, כי התובע לא היה רשאי להגיש את התביעה נגדו בטרם מיצה את ההליכים נגד הלווים - לרבות נגד אברמוב, שבניגוד לטענת הבנק לא עזב את הארץ לצמיתות וניתן לאתרו (להלן הטענה בדבר אי-מיצוי ההליכים); השניה, כי הנתבע לא חב לבנק דבר מאחר שלא חתם על כתב-הערבות שעליו נסמכה התביעה נגדו ובשל כך שחתימתו על כתב-הערבות זויפה (להלן טענת הזיוף).

5.  בהחלטה מיום 7.2.2011 נקבע שהטענה בדבר אי-מיצוי ההליכים תתברר תחילה. הבירור התקיים בתאריכים 5.12.2011 ו-2.5.2012. במהלך הבירור ויתר הנתבע על הטענה בדבר אי-מיצוי ההליכים וביקש לברר את התביעה לגופה ביחס לטענות האחרות שהועלו בכתב-ההגנה. על כן נדחתה בהחלטה מיום 2.5.2012 עילת ההגנה שנסבה על טענה בדבר אי-מיצוי הליכים ונותרה לבירור טענת הזיוף.

6.  מטעם התובע נשמעו העדים הבאים: גב' פנינה אריאלי, מומחית לכתבי-יד, שנתנה חוות-דעת מומחה מטעם הבנק באשר למקוריות חתימותיו של הנתבע שלגביהן הועלתה טענת הזיוף; עובדת הבנק לשעבר גב' שלי ווקנין שאימתה את חתימות הנתבע על כתב-הערבות ועל מסמכי ההלוואה; ועובד הבנק ומורשה חתימה מטעמו, מר חיים זילבר. מן העבר האחר של המתרס העידו נתבע 3 והנתבע בעצמו. 

7.  אף שבמהלך הבירור העובדתי בטענת הזיוף ביקש הנתבע להרחיב את חזית המחלוקת, תוך מתן החלטות שהגבילו את השאלות שעומדות לדיון והכרעה לאלה שנטענו במפורש בכתב-ההגנה, כעת אין עוד חולק על כך שטענת ההגנה היחידה שעומדת לבירור והכרעה היא טענת הזיוף. אישור מפורש על כך בא מפי הנתבע בסיכומיו [שם, בסעיף 11]. טענה זו תידון להלן.

ב.  דיון והכרעה

דין התביעה להתקבל במלוא סכומה. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.  תובע שמבקש להסתמך על מסמך לשם הוכחת טענותיו נדרש להוכיח את מקוריותו המסמך ואת תוקפו, אם טען הצד האחר לזיוף חתימתו על-גבי המסמך [ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 261 (1993); ת"א (מח' חי') 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ, פיסקה 9 וההפניות שם (14.2.2006)]. טעמו של דבר בכך שנטל השכנוע באשר להוכחת מלוא יסודותיה של עילת התביעה מוטל על התובע ועליו להוכיח כל טענה שמקדמת את עניינו. כאשר בטענת זיוף עסקינן דרך המלך להוכיח את מקוריות החתימה במחלוקת היא בהגשת חוות-דעת של מומחה לכתבי-יד, אף שאין מדובר בדרך יחידה או ממצה [עניין רחמים שנזכר לעיל].

2.  התובע הוכיח את חתימתו של הנתבע על כתב-הערבות ואת מתן ערבותו ביחס להלוואה מעל ומעבר לרף השכנוע הנוהג בהליך אזרחי. בתוך כך הוכחה כדבעי חתימתו של  הנתבע לא רק על כתב-הערבות אלא גם על מסמכים אחרים הקשורים בהלוואה ובערבותו לה - בשולי הסכם ההלוואה עם הלווים תחת הכותרת 'הסכמת הערבים', על הודעה לחותם ערבות ועל טופס ביטוח של הנכס שלגביו ניתן המשכון (להלן מסמכי ההלוואה).

3.  חתימה מקורית, אוטנטית, של הנתבע על שני עותקים נפרדים של כתב-הערבות ועל מסמכי ההלוואה הוכחה בחוות-דעתה של גב' פנינה אריאלי, מומחית לכתבי-יד, שהוגשה מטעם הבנק [ ת/2; להלן המומחית].

     (א)   המומחית בחנה את שני עותקיו של כתב-הערבות ואת מסמכי ההלוואה שעליהם מופיע מה שנחזה כחתימות הנתבע - הן החתימות שהוכחשו על-ידו - במקורם [סע' 2 ב- ת/2; להלן החתימות במחלוקת]. עוד בחנה המומחית מספר חתימות של הנתבע על כתבי-ערבות ומסמכי הלוואה אחרים בהם ערב הנתבע להלוואות שהעמיד הבנק-התובע לצדדים שלישיים: הלוואת איסקוב מספר 89661/684-1 מספטמבר 1998, הלוואת אחיו של הנתבע סעלום גלילוב מספר 89603/798-3 מפברואר 1998 והלוואת סבייב מספר 89203/980-8 מחודש דצמבר 1993 [סע' 3 ב- ת/2, להלן חתימות ההשוואה]. חתימות ההשוואה אינן במחלוקת ואין בפי הנתבע טענה כי הן אינן חתימות מקוריות שנחתמו על-ידו.   

(ב)   בהסתמך על ניתוח מאפייני חתימתו של הנתבע מתוך חתימות ההשוואה ובהסתמך על השוואת החתימות במחלוקת לחתימות ההשוואה קבעה המומחית כי נמצאו ביניהן תכונות כתב משותפות בכל הקשור לצורה, ארגון ותנועה - וקיימת ביניהן התאמה בכל הפרמטרים שנבדקו: " צורה וסגנון החתימה, קווי קישור, זווית כתיבה, יחס בין החתימה לקו השורה, לולאות (צורה, מיקום, נפח), מיקומים, יחסי גודל ופרופורציות, תבניות לחץ, מהירות, דינמיות ושטף תנועה, קווי פתיחה וסיום, סימנים יחודיים כמו קרסים, קו נפרד עליון וכד'" [סע' 4 ב- ת/2]. על כן קבעה המומחית שממצאי הבדיקה מצביעים על זהות מלאה בכל תכונות הכתב בין החתימות במחלוקת לבין חתימות ההשוואה, וניתן לקבוע בדרגת הסבירות הגבוהה ביותר כי החתימות במחלוקת נכתבו על-ידי הנתבע בעצמו. את מסקנתה זו נימקה המומחית כך:

נמצאה התאמה בכל תכונות הכתב, בין החתימות במחלוקת לבין החתימות להשוואה. כלומר - כל הואריאציות שנמצאות בחתימות שבמחלוקת, קיימות גם בחתימות להשוואה. יש לציין במיוחד, דמיון בתכונות כתב בלתי מודעות, כמו לחץ כתיבה, אייכות הקו, קרסים ועוד. כמו כן, נמצאה התאמה בדינמיות של החתימות. יש לייחס לתכונה זו חשיבות, משום שאין היא ניתנת לחיקוי ולזיוף. כמו כן, בחתימות שבמחלוקת לא נמצאו סימני זיוף, כגון רעד, היסוס, מעצור או האטה פתאומית. כל ממצאי הבדיקה מצביעים על כך, שהחתימות שבמחלוקת נכתבו באותה היד שכתבה את החתימות להשוואה.

[פרק ד' וסע' 5 ב- ת/2; ההדגשה במקור].